לעיתים תכופות אנו עדים למצבים, בהם מבוגרים מלמדים ילדים צעירים-אל תעשה כך, עשה כך, הכי חכם, הגיוני ונכון יהיה לעשות כך וכך..הבעיה היא, שלא כך לומדים ילדים. הם לומדים בדרכים אחרות, לא בהכרח מילוליות והכרתיות. דרכים שמתאימות לשלב ההתפתחותי הכרונולוגי שלהם. (על פי הפסיכולוגיה ההתפתחותית של הגישה האנתרופוסופית). למידה אחרת, קוגניטיבית והכרתית, ע"י הקנייה שיטתית, עלולה לגרום להפסד משני הכיוונים: "ייבוש" ההנאה וכוח הלמידה הטבעי מחד, ושיבוש ביכולת האינטלקטואלית שנקראה לתפקד טרם זמנה, מאידך. יכולות כגון תפיסת סיבה ומסובב, הסקה מתוך דומה, התייחסות למספר משתנים; כל אלו מבשילות בגילאים בוגרים יותר. (זאת, גם על פי פיאז`ה, ביולוג, פסיכולוג וחוקר הלמידה האנושית השוויצרי).
או למשל, כשאנו נתקלים בילד עם חרדות לא מוסברות. מחנכים/ות וגננים/ות מגיבים על כך תכופות: "זה בכלל לא הוא, זה מההורים".נשמע פשטני, אך יש אמת עמוקה בדברים... גם אם לא לימדנו את הילד ממה אנו חרדים, לא חשפנו אותו לדברים מפחידים, שמרנו שלא יילמד דברים "לא טובים", והשקענו הרבה בללמד "מה טוב", יש כוחות למידה שאנו כמעט לא מודעים אליהם; כוחות החיקוי הראשוניים, המשמעותיים ביותר..
ההמשך בקישור הבא:http://sites.google.com/site/miryaron/imitation
מיריה, ייעוץ, ליווי הורים והנחייה. http://sites.google.com/site/miryaron/----
>